אגדת אגם Issyk-Kul
אגם Issyk-Kul מוקף באגדות רבות המסבירות את היווצרותו ואת הדמויות ההיסטוריות שעברו על חופיו. אגדה אחת מספרת על חאן אכזר שהתאהב בבחורה יפהפייה, חטף אותה, אך היא דחתה אותו בשל אהבתה לרועה. הרועה, שרכב על סוסו הקסום טולפר, הציל אותה, אך היא נכבשה מחדש. כדי להימנע מהשבי, היא השליכה את עצמה מחלון צינוק, וכעונש על מותה, מי ההרים הציפו את ארמון החאן ויצרו את האגם. (אכן יש הריסות שמאמינים שהיא עיר מתחת למים של Issyk-Kul.) אגדה נוספת כוללת את טימור, שבמאה ה-14, חייליו הניחו אבן בכל פעם שהם עברו על פני Issyk-Kul, ויצרו רכס אבן בשם סנטאש. כמה אגדות אפילו טוענות שג'ינגיס חאן קבור על חופי האגם, אם כי אתר הקבורה שלו נותר לא ידוע רשמית, עם כמה אגדות קירגיזיות המצביעות על כך שהוא נמצא ליד Issyk-Kul.
אפוס של Manas
האפוס של Manas, השיר האפי הארוך ביותר, הוא מרכזי בתרבות ובהיסטוריה של Kyrgyzstan. הוא מורכב משלושה חלקים: Manas המאחד את השבטים הקירגיזים, סיפורו של בנו סמטאי וסיפורו של נכדו סייטק. Manas, שנולד לרועה באלטאי, גדל ללוחם גדול, מאחד את השבטים ומוביל אותם בחזרה למולדתם ב- Tian Shan. הוא מתחתן עם קניקיי, ויש להם בן, סמטאי. לאחר מותו של Manas, קניקיי וסמטאי מוגלים לסמרקנד. סמטאי לומד מאוחר יותר על מורשתו ומנסה לאחד את השבטים אך נעלם. בנו סייטק, שגדל במחנה אויב, מגלה את השושלת שלו ומביא שלום לעם הקירגיזי. לאפוס, שנכתב רק במאה ה-19, יש גרסאות רבות בשל מסורות בעל פה ומספרי סיפורים מנאסקי שלעתים קרובות הוסיפו נגיעות משלהם. האפוס של Manas הוא חיוני לזהות הקירגיזית. 40 הקרניים של הדגל הלאומי מסמלות את השבטים המאוחדים על ידי Manas. כבוד המדינה הגבוה ביותר הוא מסדר Manas, וציוני דרך רבים, כמו שדה התעופה Bishkek ופסגת הרים, נקראים על שמו. אגדות גם מקשרות Manas לציוני דרך טבעיים כמו קערת Manas ב- Barskoon Gorge. Manas מייצג את האדם והמדינה הקירגיזי האידיאליים. למרות השילוב של עובדות ואגדות, לאפוס יש השפעה משמעותית על Kyrgyzstan.
אגדת Jeti Oguz
Jeti Oguz, הידוע בשבע תצורות הסלע האדומות שלו הדומות לשוורים, משופע באגדה קירגיזית. לפני זמן רב, שני חאנים היו יריבים לאחר שאחד גנב את אשתו היפה של השני, ועורר מלחמה אכזרית. בחיפוש אחר עצות, החאן השני נאמר באי רצון על ידי איש חכם להרוג את האישה כדי למנוע את חזרתה לבעלה המקורי. במהלך פסטיבל גדול, לאחר שבעה שוורים הוקרבו, החאן הרג את אשתו. דמה שטף את השוורים והרג את החאן ומשרתיו. השוורים הפכו לסלעים האדומים הידועים כיום בשם Jeti Oguz, כלומר "שבעה שוורים" בקירגיזית.
אגדת Burana
מגדל Burana, ליד טוקמוק, הוא השריד האחרון של העיר העתיקה בלסאגון. בעוד מומחים אומרים שזה היה במקור צריח, האגדה הקירגיזית מציעה סיפור אחר. לחאן רב עוצמה הייתה בת יפה, מונרה. כדי להגן עליה מפני מחזרים, הוא התייעץ עם מגידי עתידות. אחד מהם חזה שהיא תמות לפני יום הולדתה השש עשר. כדי לשמור על בטחונה, החאן בנה מגדל גבוה ונעל אותה בפנים. מונרה גדלה שם, מביטה מבעד לארבעה חלונות, וקיבלה אוכל בסל. ביום הולדתה השש עשרה, החאן, שהאמין שהתחזית שקרית, הביא לה סלסלת פירות. לאחר שהוא נישק אותה, היא התמוטטה ומתה. החאן מצא עכביש רעיל בסל. באבל, זעקותיו הרעידו את המגדל, גרמו לצמרת להתמוטט, והותירו את ההריסות שאנו רואים היום.
האגדה של שרי צ'לק
לפני אלפי שנים, במקום בו שוכן כיום אגם סארי צ'לק, היה עמק עצום. כמרים בבגדי זהב, משרתיו של האל הימי Kho, הקימו את עירם, Sai Kho, על גדות הנהר וחיו בה במשך אלפי שנים. הם סגדו ל-Kho, אלוהות בעלת גוף דג וראש אדם, ששכנה באגן שיש במקדשם. קו לימד את השבטים חקלאות, גידול בקר ומקצועות אחרים. בכל מאה, הכהן הגדול היה מת, וכהן גדול חדש היה נולד מהילדה היפה ביותר בעמק, מנשק קהו. הקיום השליו הזה נמשך עד שפלשו אויבים, והרגו את רוב התושבים. הכהן הגדול קרא לקו לעזרה. קהו הגיח, מילא את העמק בשאגה, גרם לסלעים ולמים לרדת, הרג את הפולשים ושטף את העיר. אירוע זה יצר את אגם סארי צ'לק, שבו מאמינים ש-Kho עדיין שוכן.
אגדת אמא צבי
שבט הבוגו של Kyrgyzstan עוקבים אחר מקורותיהם לאגדה המערבת אמא צבי, שממנה נגזר שמם (בוגו פירושו צבי בקירגיזית). הסיפור מתחיל על גדות נהר Yenisei בסיביר, שם חי שבט קירגיזי בסכסוך מתמיד עם שכניהם. למרות אזהרה של ציפור עם קול אנושי, השבט התעלם מהסכנה הממשמשת ובאה. מנהיגם, קולצ'ו, מת, ובמהלך קבורתו, השבט הותקף ונטבח על ידי אויבים. שני ילדים, ילד וילדה, שרדו כי נשלחו לאסוף פטריות. כשחזרו למצוא את כולם מתים, הם חיפשו מזון ועזרה, ולבסוף נתקלו במחנה האויב. אשה זקנה שם האכילה אותם, אך הם זוהו ונלקחו לחאן הזועם, שהורה על מותם. הזקנה לקחה את הילדים לצוק, בכוונה לזרוק אותם לנהר ה-Yenisei, אך התפללה לרחמים. באותו רגע הופיעה נקבת צבי עם עטינים מלאי חלב, שהציעה להניק את הילדים כשלה. למרות אזהרותיה של הזקנה על אכזריותה של האנושות, אמא צבי לקחה את הילדים והובילה אותם לאגם Issyk-Kul. שם, היא גידלה אותם עד שנישאו ונולדו להם שני בנים, Tynymsejit ואלסג'יט. השבט החדש הזה נקרא בוג, על שם אמא צבי. משפחתו של Tynymsejit עברה Naryn, בעוד שמשפחתו של Alesejit נשארה Issyk-Kul. ההרמוניה בין השבט לצבאים הסתיימה כאשר אנשים באזור Issyk-Kul החלו להרוג את הצבאים ולהשתמש בקרניים שלהם לקברים. כתוצאה מכך, הצבי נסוג עמוק לתוך ההרים. אגדה זו מסופרת בצורות שונות, המפורסמת ביותר בסיפורו של צ'ינגיז אייטמטוב "הספינה הלבנה".
אגדת Tash-Rabat קרוואנסראי
האגדה על Tash-Rabat קרוונסראי, שעברה בדורות, נושאת חוכמת אבות עמוקה. הוא מגולל את סיפורו של חאן רב עוצמה שנקרע בין שני בניו, שאחד מהם חזה שגשוג באמצעות מסחר ואירוח, בעוד השני חיפש תהילה באמצעות ביזה. חזונו של הבן הבכור הוביל לבנייתו של שיירות מפוארת, המסמלת פתיחות ואחדות, שגשגה בשגשוג וברצון טוב. עם זאת, המרדף של הבן הצעיר אחר כיבוש וביזה הביא בסופו של דבר חורבן לממסד שפעם משגשג, שימש תזכורת נוקבת לאווילות החמדנות והתוקפנות. באמצעות משל עתיק זה, אנו נזכרים בחשיבות המתמשכת של יושרה, נדיבות והשלכות של הבחירות שלנו, מהדהדים את הלקחים הנצחיים של אבותינו.